עיכוב חשוד וחשד סביר

סעיף 67 לחוק המעצרים קובע כי עיכוב חשוד מותנה בכך שאצל השוטר המבצע את העיכוב התעורר חשד סביר לכך שהמעוכב ביצע עבירה, או עומד לבצע עבירה. בהקשר זה, מבחן החשד הסביר הוא מבחן אובייקטיבי, בגדרו בוחנים את סבירות שיקול הדעת של השוטר שערך את פעולת העיכוב.  

​

סעיף 72(א) לחוק המעצרים קובע כי: "על מבצע עיכוב יחולו הוראות סעיף 24 ,בשינויים המחויבים" סעיף 24 לחוק המעצרים כדלקמן:

​

א) העוצר אדם יזהה את עצמו תחילה בפני החשוד, בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר או עובד ציבור, יודיע לו מיד שהוא עצור ויבהיר לו את סיבת המעצר בהקדם האפשרי במהלך ביצוע המעצר; שוטר יזהה את עצמו גם בהתאם להוראות סעיף 5א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971) להלן – פקודת המשטרה), ועובד ציבור יזהה את עצמו גם על ידי הצגת  תעודה המעידה על סמכויותיו. היה המעצר על פי צו שופט, ימסור מבצע המעצר לעצור עותק מהצו. (ב) הוראות סעיף קטן (א), למעט החובה להודיע לחשוד על המעצר ולמסור לו עותק מהצו, לא יחולו – (1 (אם ברור בנסיבות הענין, כי זהות השוטר וסיבת המעצר ידועים לעצור; (2 (אם מילוין עלול לסכל את ביצוע המעצר; (3 (אם מילוין עלול לגרום לפגיעה בבטחון מבצע המעצר בשעת ביצוע המעצר או להעלמת ראיה; חלפו הנסיבות שמנעו מילוי הוראות סעיף קטן (א), יקיים מבצע המעצר את ההוראות האמורות מוקדם ככל האפשר. (ג) מילוי החובות האמורות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) הוא תנאי לחוקיות המעצר.

​

לומר, מעכב חשוד צריך להזדהות בפניו, להודיע לחשוד כי הוא מעוכב וכן להסביר לחשוד את סיבת עיכובו. אם לא קיים המעכב את חובות אלו הרי שהדבר משליך על חוקיות העיכוב. כאשר לא התקיימו התנאים לסמכות העיכוב, העיכוב אינו חוקי. משמעות הדבר שהמעוכב רשאי שלא לציית להוראות השוטר שעיכב אותו, ואף להשתמש בכוח סביר כדי לממש את חופש התנועה שלו. מנגד, כאשר קיימת סמכות לעכב והאדם מסרב לעיכוב – ניתן לעוצרו ללא צו.

​

סוגיית העיכוב הינה משמעותית מאוד בהליך הפלילי ויש בה כדי להשליך על חוקיות ההליכים אשר נלוו לעיכוב לפיכך חשוב לקבל ייעוץ וייצוג משפטי על ידי עורך דין פלילי מנוסה אשר ישתמש בכל הכלים העומדים לרשותו לטובת הנאשם.