מהי עבירת האיומים? על איזה סוג אמירות היא חלה? מה נחשב לאיום?

העבירה הינה עבירה התנהגותית אשר אינה דורשת תוצאה בשל שהאיום עצמו הוא הפגיעה. כפי שנאמר ברע"פ 2038/04 שמואל לם נ' מדינת ישראל , ס (4) 96 (פורסם בנבו, 04.01.2006): "האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט." עם זאת לעבירה יש יסוד נפשי מיוחד של מטרה להפחיד, להזיק או להקניט. כלומר, אצל העושה חייב להתקיים כוונה להפחיד, להזיק או להקניט את הצד השני.  הדגש הינו כוונת העושה ולא תוצאות האיום. אמירה שאין מאחוריה את הכוונה האמורה אינה עבירה פלילית.     

​

בין איום לאזהרה

​

לעיתים קו הגבול בין איום לאזהרה הינו דק וקשה להבחנה. לא כל התייחסות שלילית לאחד מהתחומים המוזכרים בסעיף 192 עולה כדי איום.  לדוגמא אמירה ש"דברים רעים יכולים לקרות לך". לא ניתן לקבוע מראש אם אמירה מסוימת תיחשב כאיום אם לאו ובתי המשפט בוחנים האם מדובר באיום על-פי מבחן אובייקטיבי, לומר כיצד אדם סביר היה חש בנסיבותיו של המאוים.

​

ענישה בעבירת איומים

​

כמו בכל עבירה פלילית הענישה בגין עבירת איומים הינה אינדיבידואלית בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. בין היתר יבחן בית המשפט את מהות האיום, מידת הכוונה של המאיים לגרום לפחד, נזק או הקנטה של הנפגע, ועוד. כאמור, העונש המרבי על עבירת איומים הינו שלוש שנות מאסר בפועל, אם כי נאשמים ללא עבר פלילי יקבלו לרוב עונש קל של מאסר על תנאי ובתנאים מתאימים אף אי הרשעה.