שחרור ממעצר - זכות השתיקה ומעצרים
עו"ד פלילי בחיפה והצפון מורן שלזינגר
כאשר אדם נחקר במשטרה 'תחת אזהרה', לומר כחשוד בביצוע עבירה, יש לו את הזכות לקבל מידע בדבר הזכות להתייעץ בעורך דין; הזכות להיוועץ בעורך דין; הזכות לקבל אזהרה בדבר זכות השתיקה וזכות השתיקה.
זכות השתיקה קיימת באופן מפורש לנאשם במשפטו, כך שסעיף 161 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי נאשם רשאי לשמור על זכות השתיקה ולא להעיד. סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית [עדות], קובעת את זכותו של נחקר שלא להפליל את עצמו. הסעיף קובע כי ): "אדם, הנחקר כך, יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו בשעת החקירה אותו קצין משטרה, או קצין מורשה אחר כנ"ל, חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת אשמה פלילית.".
בדומה, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966, קובע בסעיף 28, כי קצין הממונה על מעצרו של אדם או המשך מעצרו או שחרורו בערבות, לא יאריך מעצרו, מבלי שיתן לחשוד הזדמנות להשמיע את דברו - לאחר שהזהירו כי אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו.
להבדיל מהזכות לאי הפללה עצמית אשר מעוגנת בחוק, זכות השתיקה אינה מעוגנת בחקיקה והינה תוצר של החלטות של בתי המשפט אשר הרחיבו את זכות השתיקה גם על הליכי החקירה.
הרעיון העומד מאחורי מתן זכות השתיקה לחשוד ולנאשם הינו חזקת החפות – אדם נחשב כחף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת ונטל ההוכחה רובץ לפתחה של המאשימה. מצידו של הנאשם הוא אינו חייב להוכיח את חפותו.
חוקת ארצות הברית מבטיחה בעקיפין לכל אדם את זכות השתיקה, בתיקון החמישי:
No person shall ... be compelled in any criminal case to be a witness against himself...
אף אדם לא ... יוכרח באף תיק פלילי להיות עד נגד עצמו...
המשפט העברי מרחיב אף יותר את זכויות הנאשם כך שלא רק שהנאשם רשאי להשתמש בזכותו לשתוק אלא שאף אם הודה לא ניתן לקבל את הודאתו שכן ההנחה היא ש"אין אדם משים עצמו רשע". את אשמתו של אדם יש לקבוע על-פי ראיות ועדויות חיצוניות לו ולעולם לא ניתן יהא להרשיע רק על-פי הודאתו.
אזהרה בדבר זכות השתיקה:
כאשר אדם נחקר במשטרה הוא יוזהר כדלקמן: "אתה חשוד בביצוע עבירה פלונית, האם ברצונך לומר דבר בקשר לעבירה האמורה? אין אתה חייב לומר דבר אם אין רצונך בכך, ואולם כל מה שתאמר יירשם ויכול לשמש ראיה במשפטך".
על אף קיומה של זכות השתיקה בתי משפט יוצאים לרוב מנקודת הנחה כי לא קיימת סיבה שאדם שהוא חף מפשע ישמור על זכות השתיקה, שכן ירצה להוכיח את חפותו ולכן ימסור גרסה אשר תומכת בחפותו. שהרי, החף מפשע ירצה לצעוק את חפותו.
זכות השתיקה וראיות לכאורה
שתיקה של חשוד בחקירתו מחזקת את הראיות הקיימות כנגדו. יוזכר כי על מנת לעצור נאשם עד תום ההליכים נאשם עליה להוכיח התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים. הראשון, התקיימותה של תשתית ראיות מוצקה המבססת סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום – ראיות לכאורה. השני, התקיימותה של מסוכנות ו/או עילת מעצר אחרת. על בית המשפט להעריך את רמת המסוכנות של הנאשם. השלישי, האם לא ניתן לאיין את עילת המעצר בחלופה אחרת אשר פגיעתה בנאשם הינה פחותה.
בבש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.5.08) אמר בית המשפט העליון:
"אכן זכות השתיקה הינה זכות המוקנית לנאשם על-פי דין וכל נאשם רשאי לעשות שימוש בזכות זו - אולם במקרה שלנו העורר יכול היה בנקל להפריך את החשדות המיוחסים לו על ידי מסירת גרסה מפורטת מטעמו, אך הוא, מטעמים השמורים עימו, בחר שלא לעשות כן ודבק בזכות השתיקה. אם העורר היה מוסר את גרסתו למהלך האירועים, המשטרה יכולה הייתה לבדוק גרסה זו ולנסות לאמתה, ואם גרסתו הייתה מתאמתת, יש להניח, כי היה משוחרר ממעצר עוד מלפני זמן רב"
לומר, שתיקתו של נאשם מחזקת את הראיות נגדו, הראיות לכאורה, אשר נבחנות בשלב המעצר עד תום ההליכים. בהיעדר הסבר כזה או אחר לשתיקת הנאשם בחקירתו הרי ששתיקה זו מונעת את בירור מעורבותו במיוחס לו.
בש"פ 5376/03 ליבני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.6.2003), פס' 5 להחלטתה של כבוד השופטת א' חיות נאמר:
"הימנעותו של העורר מלהשיב לשאלות במהלך חקירתו, מחזקת, לפחות בשלב זה של המעצר, את מעורבותו הלכאורית של העורר במיוחס לו (סעיף 28(א) סיפא לחוק המעצרים). אכן, יכולות להיות סיבות רבות לשתיקה, ויכול להיות ששתיקתו של העורר נובעת מגורמים שאינם נהירים לנו, אך בסופו של יום, שתיקה זו מונעת את פיזור הערפל לגבי מעורבותו הלכאורית במיוחס לו בכתב האישום".
שתיקת נאשם בחקירתו אכן יכולה לחזק את תשתית הראיות לכאורה כנגדו, אך אינה יכולה ליצור תשתית ראייתית יש מאין. לומר, אין בשתיקה לבדה כדי ליצור תשתית ראייתית כלפי הנאשם.
זכות השתיקה וחזקת מסוכנות
בנוסף לחיזוק התשתית הראייתית הלכאורית כנגד הנאשם שתיקתו מקשה על הפרכת חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. נקבע כי שתיקת נאשם בחקירתו יכולה לחזק את עילת המסוכנות כנגדו.
"... ככלל, שתיקתו של נאשם מקום בו היה מתבקש הסבר מצידו, מחזקת עמדת התביעה לצורך שלב המעצר (בש"פ 970/04 סעדי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.2.2004)). פשיטא כי כך במישור הראייתי בבוא בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 23.8.2005); בש"פ 4881/03 קביליו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.6.2003), אך גם במישור עילת המעצר יש נפקות לשתיקתו של הנאשם. דהיינו, השתיקה עשויה לחזק את העילה של מסוכנות." [בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מ"י (10.3.2011).
לסיכום, על אף קיומה של זכות השתיקה אשר מקנה לחשוד את הזכות שלא לומר דבר בחקירתו, הרי ששימוש בזכות זו בעלת משמעויות להליך הפלילי ועוד בשלב מעצר עד תום ההליכים של הנאשם. שימוש בזכות השתיקה מבלי שילווה לכך הסבר כלשהו יוביל לחיזוק התשתית הלכאורית הקיימת כנגד הנאשם ואף לחזק את עילת מסוכנותו.
מחפש עורך דין פלילי בחיפה, עורך דין פלילי בקריות, עורך דין פלילי בנהריה, עורך דין פלילי בצפון, עורך דין פלילי בעכו, עו"ד פלילי בחיפה, עו"ד פלילי בקריות, עו"ד פלילי בנהריה, עו"ד פלילי בצפון, עו"ד פלילי בעכו - משרד עורכי דין מורן שלזינגר לשירותך.
לייעוץ התקשרו: 052-528-9081