עבירת קבלת דבר במרמה
עו"ד פלילי בחיפה והצפון מורן שלזינגר
סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") מגדיר את העונש לעבירות קבלת דבר במרמה כדלקמן: "המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים".
יסודות עבירת קבלת דבר במרמה מוגדרים בסעיף 414 לחוק אשר מגדירים "דבר" כמקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה; "מרמה" כטענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת; לרמות - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל".
העבירה של קבלת דבר במירמה הינה עבירה תוצאתית. רכיבה ההתנהגותי הוא הצגת טענה כוזבת, רכיבה הנסיבתי הוא "דבר" ורכיבה התוצאתי הוא "קבלה".
"המקבל" - קבלת דבר מאחר באמצעות טענה כוזבת. הרכיב ההתנהגותי בעבירה זו מורכב משניים: הצגת טענה כוזבת וקבלת הדבר מכוח אותה טענה. הערך החברתי' עליו באה להגן עבירת המרמה הוא חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה.
"דבר" - ה"דבר" אינו מצטמצם לתחום הרכושי-כלכלי וחל על קבלת כל דבר אשר למקבל הוא בגדר הישג או יתרון ואילו למי שנתן את הדבר בעקבות המרמה הינו נזק או הפסד.
"במרמה" - המרמה מבטאת את הטענה הכוזבת, שבאמצעותה מושג הדבר על ידי הרמאי.
הרכיב ההתנהגותי בעבירה הוא, כאמור, יצירת מצב כוזב. מבחינת תוכן המצג, קובע סעיף 414 לחוק, כי כל "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד" עלולה להוות מצג שווא. דרך יצירת המצג יכולה להיות כאשר מוצג מצג בהתנהגות כאשר המרמה יודע כי אינו נכון ואף על-ידי אי עשיית מעשה או העלמת עובדות אשר בנסיבות היה צריך לגלותן.
עבירת הקבלת דבר במרמה הינה עבירת תוצאתית המחייבת קיומו של קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין התוצאה שהינה קבלת הדבר. ככל ואין קשר בין יצירת המצג הכוזב לבין קבלת הדבר הרי שלא מתקיימת עבירת הקבלת דבר במרמה.
המושג "במרמה" מבטא בעת ובעונה אחת גם את היסוד הפיזי וגם את היסוד הנפשי. על משמעות היסוד הנפשי שבעבירה עמדה השופטת שטרסברג כהן בעניין לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ ואח', שם בעמ' 22:
"במישור היסוד הנפשי, יסוד המרמה משמעו 'הלך נפש של 'ידיעה' שאותה טענה אינה אמת או הלך נפש של 'אי אמון' באמיתות הטענה, המלווה את הצגת הטענה הכוזבת' (י' קדמי, על הדין בפלילים (דיונון, כרך א', תשנ"ד) 405). בנוסף מחייבת עבירת המרמה כי המציג יהיה מודע לאפשרות התרחשותה של התוצאה המזיקה כפועל יוצא מן המצג. קרי, נדרשת מודעות לרכיב התוצאתי ולרכיב הסיבתיות. כוונה במובן רצון בקרות ההתרחשות אינה נדרשת לעניין העבירה המושלמת של קבלת דבר במרמה (ראו פרשת ברזל, פד"י מו(2) 539 בעמ' 565, תוך שבית המשפט מאזכר בהסכמה את ע"פ 839/78 מדינת ישראל נ' אבני ואח', פד"י לג(3) 821)".
לומר, על המרמה לדעת כי הציג מצג כזב וכי יהיה מודע לאפשרות התרחשות התוצאה של קבלת הדבר בעקבות הצגת המצג הכוזב וכן מודעות לקיום הדבר ולקבלתו. באשר לרכיב החפצי לא קיימת דרישה של כוונה ודי בקלות דעת של העושה כלפי גרימת התוצאה.
כאשר נעברה העבירה בנסיבות מחמירות העונש בגין העבירה הינו עד חמש שנות מאסר. הנסיבות המחמירות אינן מוגדרות בחוק וקיבלו תוכן על-ידי פסיקתו של בית המשפט. נקבע כי ההבדל בין ביצוע העבירה הרגילה למחמירה תהיה בתחכומה של המרמה, בהיקפיה וממדיה, בהיותה פרי מאמץ מתוכנן שיטתי וממושך וכן במעמד של הקורבן כלפי קורבנו.
מחפש עורך דין פלילי בחיפה, עורך דין פלילי בקריות, עורך דין פלילי בנהריה, עורך דין פלילי בצפון, עורך דין פלילי בעכו, עו"ד פלילי בחיפה, עו"ד פלילי בקריות, עו"ד פלילי בנהריה, עו"ד פלילי בצפון, עו"ד פלילי בעכו - משרד עורכי דין מורן שלזינגר לשירותך.
לייעוץ התקשרו: 052-528-9081