שחרור בתנאים מגבילים - המצאת ערובה

 לפי סעיף 48 לחוק המעצרים סית המשפט יכול לשחרר בערובה כדלקמן :

​

  (א)  שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות:

​

(1)   חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה;

(2)   איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון;

(3)   איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע;

(4)   איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע;

(5)   חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע;

(6)   חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת;

(7)   חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן;

(7א) לעניין נאשם שהועמד לדין לפי סעיף 21א לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, או נאשם שחל עליו סעיף 28א(ד) לאותו חוק והוא הועמד לדין לפי סעיף 21 לאותו חוק – חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, או אם הנאשם הסכים לכך – לקבל טיפול במקום שיקבע הפסיכיאטר המחוזי;

(8)   חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע;

(9)   איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה;

(10)  איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לבטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה;

(11)  למלא אחר צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991;

 (12)  הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות,

​

כפי שניתן לראות לבית המשפט סמכות רחבה יותר לקביעת תנאי שחרור מאשר לקצין הממונה, אשר מוגבלים מבחינת משך ההגבלה. כך למשל בית המשפט יכול להורות על איסור יציאה מן הארץ אשר לתקופה לא מוגבלת בעוד וקצין ממונה יכול להגביל יציאתו של חשוד מן הארץ לתקופה אשר לא תעלה על 3 חודשים וזאת רק בהסכמת החשוד.