עיכוב – מהן מקורות הסמכות לעכב? מתי מותר לעכב חשוד או עד?

החוק מבצע הבחנה בין עיכוב של חשוד לעיכוב של עד. ניתן לעכב חשוד כאשר יש לשוטר יסוד סביר לחשד כי האדם עבר עבירה, או כי הוא עתיד לעבור עבירה העלולה לסכן את בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה. ניתן לעכב חשוד כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ומסור לו מסמכים במקום הימצאו.

השוטר רשאי לדרוש מאותו אדם להתלוות אליו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה אם יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או הסתברות גבוהה שעתיד לעבור עבירה, כמפורט לעיל, אם הזיהוי היה בלתי מספק או שלא ניתן לחקור אותו במקו הימצאו.

במידה ולשוטר יש יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה הוא ראשי לעכב כל אדם שיכול למסור לו אינפורמציה הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו וכדי לחקור אותו במקום הימצאו. בדומה לחשוד, אם הזיהוי אינו מספק או אם קיים חשש שהאדם לא יתייצב לחקירה במועד, רשאי השוטר לבקש מאותו אדם להתלוות עמו לתחנת המשטרה לשם גביית עדות.    

כאשר לא התקיימו התנאים לסמכות העיכוב, העיכוב אינו חוקי. משמעות הדבר שהמעוכב רשאי שלא לציית להוראות השוטר שעיכב אותו, ואף להשתמש בכוח סביר כדי לממש את חופש התנועה שלו. מנגד, כאשר קיימת סמכות לעכב והאדם מסרב לעיכוב – ניתן לעוצרו ללא צו.