מעצר ראשוני של חשוד – מעצר ימים

כאשר המעצר הראשוני מבוצע מכוח צו שיפוטי, אין צורך בקיום הליך בפני הקצין הממונה ודי בהבאת החשוד בפני שופט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מחלוף 24 שעות מעת המעצר בצו.

שופט יורה על מעצרו של חשוד אם שוכנע כי קיים חשד סביר שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר (כל עבירה למעט חטא) כאשר התקיים אחד מאלה: 

• קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

• קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

• בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

שופט לא יצווה על מעצר אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה אחרת כגון ערובה, מעצר בית ועוד.

פרק הזמן המרבי למעצר ימים הינו 30 יום ברצף, כאשר השופט מוסמך להאריך את המעצר כל פעם ב-15 ימים (למעט בעילת מעצר לצרכי חקירה שם ניתן לבצע הארכה של 5 ימים בכל פעם). אך אם הוגשה הבקשה על-ידי היועמ"ש ניתן להאריך את המעצר עד לתקופה בת 75 ימים, אם לא הוגש כתב אישום בתום 75 ימים בסמכותו של שופט של בית המשפט העליון להאריך את המעצר (אך מדובר במקרים נדירים).

​

במהלך הדיון בבית המשפט, יש לחשוד זכות לטעון כנגד בקשת המעצר, בעצמו או באמצעות עורך דינו. בשלב זה חומר החקירה אינו חשוף בפני החשוד ולא בפני בא כוחו. בדיון בבקשת המעצר רשאי הסנגור לשאול שאלות את נציג המשטרה אך זה יכול לבקש כי תשובתו לשאלה תובא רק בפני בית המשפט מן הטעם שגילוי המידע עלול לפגוע בחקירה או באינטרס ציבורי אחר.

​

באם בית משפט מגיע למסקנה כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה הוא יכול להורות על שחרור החשוד בתנאים מגבילים. בניהם:

​

 48.  (א)  שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות:

(1)   חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה;

(2)   איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון;

(3)   איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע;

(4)   איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע;

(5)   חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע;

(6)   חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת;

(7)   חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן;

(7א) לעניין נאשם שהועמד לדין לפי סעיף 21א לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, או נאשם שחל עליו סעיף 28א(ד) לאותו חוק והוא הועמד לדין לפי סעיף 21 לאותו חוק – חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, או אם הנאשם הסכים לכך – לקבל טיפול במקום שיקבע הפסיכיאטר המחוזי;

(8)   חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע;

(9)   איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה;

(10)  איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לבטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה;

(11)  למלא אחר צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991;

 (12)  הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות,

כפי שניתן לראות לבית המשפט סמכות רחבה יותר לקביעת תנאי שחרור מאשר לקצין הממונה, אשר זמן ההגבלה שלבם מצומצם יותר. כך למשל בית המשפט יכול להורות על איסור יציאה מן הארץ אשר לתקופה לא מוגבלת בעוד וקצין ממונה יכול להגביל יציאתו של חשוד מן הארץ לתקופה אשר לא תעלה על 3 חודשים וזאת רק בהסכמת החשוד.     

סוגיית מעצר הימים שהינה מעצרו הראשוני של חשוד הינה משמעותית מאוד בהליך הפלילי ויש בה כדי להשליך על המשך ההליך הפלילי כולו ולפיכך חשוב לקבל ייעוץ וייצוג משפטי על ידי עורך דין פלילי מנוסה לאורך ההליך.