מה ההבדל בין עבירת רצח, הריגה וגרם מוות ברשלנות?

כך, היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הרצח הינו 'כוונה תחילה' אשר לצורך התקיימותו יש להוכיח שלושה אלמנטים: החלטה להמית, הכנה והיעדר התגרות. החלטה להמית, במובן של כוונה ורצון להביא למות הקורבן. לעניין הכוונה סעיף 20(ב) לחוק העונשין, אשר מכונה כהלכת הצפיות, קובע כי צפייה בדרגה של קרוב לוודאי כי התוצאה תתרחש דינה כדין כוונה. לומר, מי שעשה מעשה כאשר לנגד עניו ראה את התוצאות העתידיות כאפשרויות קרובות להתממשות דינו כמי שהתכוון לגרום לאותן תוצאות. משום שעבירת הרצח הינה עבירה חמורה ביותר, יש שיאמרו כי החמורה מכולן, ובשל הסטיגמה השלילית הגינוי הקלון הנלווים להרשעה ברצח, כמו גם העונש המחמיר של מאסר עולם חובה, קבעה הפסיקה כי אין להחיל את הלכת הצפיות על עבירת הרצח.  

 

האלמנט השני אותו יש להוכיח הינו ביצוע מעשה הכנה. דרישת ההכנה נועדה להבחין בין המקרים שבהם העושה גיבש החלטה להמית את הקורבן אחרי שקילת האירוע, לבין המקרה שבו העושה קיבל החלטה ספונטנית לגרום למותו של הקורבן. התפקיד של רכיב ההכנה הוא להוכיח שהעושה הבין את מה הוא עושה, את השלכות המעשה ושקל היטב את החלטתו. הפסיקה קבעה שרכיב ההכנה הוא פיזי טהור ויכול להתקיים אפילו בו זמנית להחלטה להמית.

 

האלמנט השלישי הינו אלמנט שלילי ובו יש להוכיח כי קודם לביצוע המעשה לא התקיימה התגרות מצד הקורבן. רכיב זה נבדק על-ידי בדיקה משולבת סובייקטיבית-אובייקטיבית, ונבחנת השאלה האם המעשה של הקורבן אכן השפיע על העושה ועקב כך ביצע את המעשה הקטלני והאם אדם סביר במקומו של העושה היה מושפע עד כדי להביא למעשה ההמתה. 

 

כאשר אדם מורשע בעבירת רצח העונש הוא מאסר עולם חובה ועונש זה בלבד. כלומר: מדובר בעונש לתקופה שאינה מוגבלת, אלא אם כן נשיא המדינה ישתמש בסמכותו ויקצוב את עונשו של העושה. במקרים מתאימים ניתן לבקש לגזור על מורשע בעבירת רצח עונש מופחת אם מוכח כי מצבו של העושה היה קרוב למצב היעדר שפיות הדעת (אי יכולת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה); או כי מעשיו של העושה חרג במידה מועטה מתחום הסבירות הנדרש לצורך תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח; או כאשר העושה היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו על-ידי מי שגרם למותו.    

 

עבירת ההריגה מתקיימת כאשר אצל העושה מתקיימת מחשבה פלילית רגילה המורכבת מכוונה – רצון לגרום לאותן תוצאות (כאשר הלכת הצפיות הינה תחליף לכוונה); אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות או קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, ומתוך תקווה כי לא יתרחשו. כאשר מורשע אדם בעבירת ההריגה עונשו המקסימאלי יכול להגיע עד 20 שנות מאסר.

עבירת גרימת מוות ברשלנות מהווה את המדרג הכי נמוך בעבירות ההמתה ובהתאם הסנקציה העונשית המקסימאלית לעבירה הינה 3 שנות מאסר. העבירה מתקיימת כאשר העושה לא היה מודע לטיב המעשה, לקיומן של הנסיבות או לאפשרות התרחשות התוצאה, כאשר אדם מן היישוב בנסיבות העניין היה יכול וצריך להיות מודע לאלו.

 

מהאמור עולה כי ההבדל בין הגשת כתב אישום ברצח, הריגה או גרם מוות ברשלנות תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה. כך, תאונת דרכים אשר גרמה למותו של אדם יכולה בנסיבות של עלייה לכביש תחת השפעת אלכוהול להגיע לכדי הריגה ובמקרים של סטייה קלה להגיע לכדי אישום בעבירה של גרם מוות ברשלנות. בדומה, ההבדל בין הרשעה בגין רצח או הריגה ייקבע, בין היתר, על-ידי היכולת להוכיח כוונה של הנאשם לגרום לתוצאה. כך, במקרה של גרימת מוות באמצעות סכין תיבחן הכוונה, בין היתר, על-ידי אזור הדקירה ומספר הדקירות שבוצעו.   

​

​

הנחיית פרקליט המדינה 2.37 מדיניות התביעה בהחלטה על העמדה לדין בגין עבירות של גרימת מוות וגרימת חבלה ברשלנות