top of page

הגנת השכרות בהליך הפלילי


<a  data-cke-saved-href="https://www.freepik.com/free-photo/drunk-business-man-falling-asleep-as-soon-as-he-came-back-home_2825669.htm" href="https://www.freepik.com/free-photo/drunk-business-man-falling-asleep-as-soon-as-he-came-back-home_2825669.htm">Designed by Rawpixel.com</a>
סייג השכרות כפי שמופיע בסעיף 34ט לחוק העונשין, קובע כלהלן:

"(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.

(ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.

(ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה.

(ד) בסעיף זה, 'מצב של שכרות' - מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.

(ה) סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור בסעיף קטן (ד), אך עקב שכרות חלקית".

"שכרות" פוגעת ביכולתו המנטאלית של השיכור, היא מערפלת את הכרתו ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול-דעת ראציונאלי ולכוון את התנהגותו על-פיו. עם זאת, אדם השותה משקה אלכוהולי ביודעין מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטאלית. משכך ולפי סעיף 34ט אדם אשר ביצע עבירה בהיותו במצב של שכרות כאשר שכרותו נגרמה מרצונו ומדעתו החופשית, יהא בחזקת מי שעשה את המעשה מתוך מחשבה פלילית. משכך נאמר על סייג השכרות כי הוא איננו אלא "הגנה מדומה" שכן יותר משמגן הוא מגביר את האחריות של השיכור

בע"פ 7164/10 ג'אן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.12.11; להלן עניין ג'אן); ע"פ 6656/08 חביבולין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.1.10)). נאמר כי –

"יותר משמופחתת אחריותו של השיכור, הריהי מוגברת. אם סבור אדם כי מחמת שכרותו יִפּטר מאחריות פלילית משום שמצבו גרם לו שלא יוכל להבין אל-נכון את טיב מעשיו ולגבש החלטה מוּשׂכּלת, אם לעשות או לחדול; או שלא יוכל לרצוֹת להתנהג כך או אחרת, כי אז מורה החוק שהשִכרות לא תעמוד לו כתריס בפני הרשעה בפלילים. אדם אשר מכניס את עצמו למצב של שכרות, מוזהר כי אם יבצע עבירה, יבּחן היסוד הנפשי בשעת השתכרותו, ויצטרף אל היסוד ההתנהגותי שבשעת ביצוע המעשה. חרף הפגיעה בהכרה השׂכלית וביכולת הרצונית של השיכור, וכפועל יוצא מכך פגיעה בשליטתו על התנהגותו, נקבעה בחוק חזקה משפטית שאינה ניתנת לסתירה, על אחריותו בפלילים: רואים את המעשה שעשה שיכור בשכרותו כמעשה שנעשה במחשבה פלילית, אם מדובר בעבירה התנהגותית; או באדישות, אם מדובר בעבירה תוצאתית. מתי אפוא יהא סייג השכרות למגן ולא לחרב? כאשר אדם עשה את המעשה 'במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו' (סעיף 34ט(א) הנ"ל לחוק העונשין)" (ע"פ 6331/11 אשתיי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.3.13; פסקה 10 לפסק דינו של השופט סולברג)).


ההצדקה להרחבת האחריות על העושה השיכור עוגנה בשיקולי הרתעה, ובהנחה כי מי שהכניס את עצמו למצב של שכרות, יש לראות בו כמי שהיה אדיש לאפשרות כי יפגע בערך המוגן שבבסיס העבירה. היסוד הנפשי שהיה לנאשם בעת שהשתכר מצטרף ליסוד ההתנהגותי בעת ביצוע המעשה, למרות שבעת ביצוע המעשה לא התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש בשל שכרותו.


תחולת הגנת השכרות על עבירות תוצאה


לצד הרחבת האחריות הפלילית בדרך של חזקה משפטית חלוטה המייחסת לנאשם מחשבה פלילית (כהגדרתה בסעיף 20(א) לחוק העונשין אשר כוללת גם כוונה), צימצם המחוקק את תחולתה של החזקה שבסעיף 34ט(ב) מקום בו מדובר בעבירות תוצאה, בכך שהוא מייחס לעושה השיכור מחשבה פלילית עד רמה של אדישות. לומר, לא ניתן לייחס לעושה השיכור יסוד נפשי של "כוונה", מקום בו מדובר בעבירות תוצאה וניתן לייחס לו אך יסוד נפשי של אדישות, שהינה שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאה.


תחולת הגנת השכרות על עבירות מטרה


נקבע בדומה כי לא ניתן להטיל על המבצע השיכור מרצון ומדעת אחריות בגין עבירות הדורשות יסוד נפשי של כוונה מיוחדת. שכן ביסוד הרחבת האחריות שבסעיף 34ט(ב) ניצבת התפיסה, כי יש לייחס למבצע השיכור מדעת ומרצון את האחריות על מכלול הסיכונים שעלול להצמיח מצב השכרות ואולם, אין ניתן לייחס לו רצון או כוונה לבצע את העבירה. באופן דומה, אין ניתן לייחס למבצע השיכור רצון בהתקיימותו של המניע להתנהגות או בהשלמת מטרת ההתנהגות, הנדרשות לצורך הרשעה בעבירות מטרה. יהא בכך משום הרחבת יתר של אחריותו, על-ידי הוספת "שלב אחריות" שמעבר למחשבה הפלילית ה"רגילה", הנובעת מכניסתו ברצון למעגל השכרות, בחינת "חזקה בריבוע" שאינה צודקת. לפיכך יש לקבוע כי סעיף 34ט(ב) אינו חל על עבירות מטרה (רע"פ 6382/11 נאיף קאדריה נ' מדינת ישראל)


תחולת הגנת השכרות על עבירות ניסיון


דינו של מבצע העבירה אינו יכול להיחרץ על פי מקריות, על פי מזלו של קרבן העבירה. יש לילך בעקבות העבירה המוגמרת – מקום שבו ניתן להרשיע את המבצע השיכור בעבירה המוגמרת, קרי, עבירה הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית, ניתן יהיה להרשיעו בניסיון לבצעה; מקום שבו אין ניתן להרשיעו בעבירה המוגמרת, קרי, עבירה הדורשת יסוד נפשי של כוונה מיוחדת, אין ניתן להרשיעו בניסיון. לשון אחר, אם ניתן לייחס למבצע השיכור אחריות בגין עבירה מסוימת, קרי, זו מצויה בגדר הסיכונים שנטל על עצמו בכניסתו מדעת ומרצון למצב השכרות, אין מקום לקבוע כי הניסיון לבצע אותה עבירה אינו מצוי בגדר אותם סיכונים (רע"פ 6382/11 נאיף קאדריה נ' מדינת ישראל).



לסיכום, סייג השכרות מהווה הגנה מאחריות פלילית רק כאשר שכרות העושה נגרמה שלא מרצונו הטוב והחופשי. המחוקק קבע חזקה אשר לפיה אצל העושה השיכור "מרצון" מתקיימת המחשבה הפלילית הנדרשת לקיום העבירה. עם זאת, כאשר המדובר בעבירות תוצאה הדורשות יסוד נפשי של כוונה - לא ניתן לייחס לעושה השיכור יסוד נפשי זה וניתן לייחס לו אך יסוד נפשי של אדישות. בדומה, לא ניתן להחיל על העושה השיכור אחריות בגין עבירות מטרה. בכל הנוגע לעבירות נסיון, נקבע כי היכולת להטיל אחריות על עבירת הניסיון תלויה בדרישת היסוד הנפשי של העבירה המקורית כך שמקום שבו ניתן להרשיע בגין העבירה המקורית יהא ניתן להטיל אחריות בגין עבירת הניסיון ולהפך, מקום בו לא ניתן להטיל אחריות בגין העבירה המקורית לא יהיה ניתן להטיל אחריות בגין עבירת הניסיון.

 

מהצלחות המשרד:



 

מאמרים נוספים העשויים לעניין אותך:

 











המידע המופיע באתר אינו בגדר ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או לכל ייעוץ

מסוג שהוא, וכן אינו מהווה טיפול משפטי ו/או תחליף לטיפול משפטי מקצועי

תיוגים:

פוסט אחרון
פוסטים אחרונים
  • LinkedIn Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
bottom of page