אלמ"ב- עבירות אלימות במשפחה

עבירות אלמ"ב, עבירות אלימות במשפחה, הן עבירות אשר הצדדים להם הינם בני משפחה, כאשר בן משפחה הוא בן זוג או ידוע בציבור, לרבות בן זוג או ידוע בציבור בעבר וכן קטין או חסר ישע שעליו עובר העבירה אחראי.

העובדה שהעבירה נעברה כנגד בן משפחה היא נסיבה מחמירה המעמידה את העונש בגין ביצוע העבירה על עונש חמור מהעונש על ביצוע העבירה בנסיבות רגילות. כך, למשל קובע סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") כי מי ביצע עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק או עבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק ייחשב כמי שביצע עבירה בנסיבות מחמירות ועונשו יהיה עד כפל העונש הקבוע לעבירה. בדומה, סעיף 383 לחוק קובע כי התוקף סתם לפי סעיף 379 או התוקף הגורם חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק ייחשב כמי שביצע את העבירה בנסיבות מחמירות ועונשו יהיה עד כפל העונש הקבוע לעבירה. לומר, המחוקק ובתי המשפט בהתאם רואים בעבירה שנעברה בתוך התא המשפחתי כנסיבה אשר מחמירה את חומרת המעשה ואת חומרת הענישה שיש להטיל בגין ביצוע העבירה.

אלימות במשפחה וענישה

בשל החומרה האמורה הרי שהרשעה בעבירות של אלימות במשפחה תוביל על דרך הכלל לתגובה עונשית קשה, תוך הסגת מידת הרחמים מפני מידת הדין:

"במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה"

(ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (2007) (השופטת פרוקצ'יה)).

עבירות אלימות במשפחה והליכי מעצר

בשל החומרה אשר מיוחסת לעבירות אלימות במשפחה הרי שבמקרים רבים מדובר בתיקים אשר בגינם נותר החשוד במעצר ימים ובסופה של החקירה אף מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד הנאשם. במקרים של אלימות במשפחה קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית המנויה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). לומר, הנאשם נחשב כמי שהינו מסוכן ועליו הנטל להוכיח אחרת. במקרים רבים שחרור של נאשם בהליך כזה יהיה רק לאחר הזמנת תסקיר מאת שירות המבחן אשר יבחן את אפשרות שחרורו בתנאים מגבילים.

מכיוון שעבירות אלימות במשפחה הינן עבירות אשר לרוב נעשות בחדרי חדרים וללא עדים נוספים הרי שניתן להרשיע בעבירות וזאת רק על-ידי מתן אמון בעדותה של המתלוננת. במצב דברים זה על בית המשפט לנמק את החלטתו, אך די בכך על מנת להרשיע נאשם בעבירות אלימות במשפחה. משכך, די בקיומה של תלונה מאת המתלוננת על מנת שיחל הליך פלילי.

סכסוכים בתוך המשפחה ותלונות שווא

לפעמים בעקבות קיומו של סכסוך בתוך המשפחה מוגשת תלונת שווא על אלימות בין בני הזוג וזאת על מנת לזכות ביתרון בסכסוך בין הצדדים, בעיקר כאשר מתנהל סכסוך גירושין. בשל החומרה המיוחסת לעבירות אלימות במשפחה תלונה כזו תוביל בדרך כלל למעצרו של החשוד למשך 24 שעות, עד להבאתו בפני בית משפט על מנת שיחליט בהמשך מעצרו וכאמור, לאחר מיצוי הליכי חקירה להגשת כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים.

במקרים כאלו חשוב מאוד להסתייע בשירותיו של עורך דין פלילי מנוסה על מנת שיוכל להציג בפני כל הגורמים השונים את הנסיבות אשר הובילו להגשת התלונה ולחזק את גרסת הנאשם או החשוד בדבר הגשת תלונת שווא.